בחלקה הראשון של הכתבה סיפרתי לכם קצת עלי על החברות שלי, ועל מנהגו של יום כיף חודשי.
למי שלא קראה את החלק הראשון או למי שכבר הספיקה לשכוח, אנחנו קבוצה מגובשת מאוד של ארבע בנות.
חברות ילדות שיוצאות לפחות פעם בחודש לבילוי של יום כיף המיועד "לנשים בלבד".
אני מציעה לכל אחת מהקוראות לחזור לכתבה הקודמת, לקרוא איך היום המהנה שלנו מתחיל ולחזור לכתבה הזו להמשיך איתי את אותו יום כיף…
קצת לפני הצהרים – אין יום כיף בלי תרבות
בהתאם למקום שקבענו להיפגש בו בתחילת היום, אנחנו ממשיכות למקום שבו ניתן לצרוך קצת תרבות.
אם אנחנו בצפון העיר אז תמיד יש מוזיאון נחמד שאפשר לבקר בו.
מרכז העיר קרוב מספיק לתיאטרון הבימה.
ומי שלא ביקר בתיאטרון בשעות הבוקר לא יודע מה הוא מפסיד…
כשאנחנו ביפו, המוזיאון של אילנה גור הוא מקום שתמיד נעים לחזור אליו.
אני אוהבת לראות את היצירות שלה ושל שאר האמנים שהיא מנסה לקדם.
זה בדיוק קולע לטעם שלי.
ההיי לייט של היום – שופינג
בשעות הצהרים, כשרוב החנויות ריקות מאדם, אנחנו עורכות את סיבוב השופינג שלנו. השופינג מתבל כל יום כיף ומוסיף בו עניין רב בעיקר לנו הנשים..
זה תמיד קצת מצחיק אותי לראות מהצד ארבעה נשים בשלות שמתנהגות כמו טינאיג'ריות בכל חנות בגדים.
אנחנו לעולם לא עורכות את סיבוב הקניות שלנו בקניונים – זה כל כך זול (ממש לא במובן הכספי…) והמוני, אני לעולם לא אשים על עצמי משהו של רשת גדולה – אני ממש לא רוצה לראות את השמלה שקניתי בארבע מאות חמישים שקל על מישהי אחרת.
אם החלטנו לרכז את היום שלנו בצפון העיר, המקום שהכי כיף להסתובב בו הוא כיכר המדינה.
אמנם כל סיבוב קניות כזה גורם למנהל הבנק שלי להתקשר אליי בדאגה אבל באמת שזה עושה לי טוב לארון ולתחושה (הרבה יותר מאשר לחשבון הבנק..)
אם החלטנו לשוטט בדרום העיר אז המקום הכי נכון להיות בו הוא שיינקין.
אני מתה על הרחוב הקטן הזה.
יש בו כל כך הרבה חנויות יפות שממש קשה להסתובב בו ולא לקנות יותר מדיי – זה יותר מדיי מפתה.
חוץ מזה שסגנון הבגדים ברחוב הוא הרבה יותר צעיר ו"סקז'ואל" מאשר בכיכר המדינה.
באותו יום כיף, לדוגמא, אני כמעט תמיד אלבש רק בגדים שקניתי בשיינקין וכמעט אף פעם לא ארכוש בגדים שקניתי בכיכר.
לילה יורד על תל אביב –יוצאים לבלות…
אין דרך טובה יותר לחתום יום כיף מאשר בילוי במקום הנכון ובזמן הנכון.
מה שאני הכי אוהבת בעיר הזו, זה את ההיצע הבלתי פוסק של מקומות חדשים ו"נכונים" לצאת אליהם.
בעוונותי, חציתי כבר את גיל עשרים וחמש כך שבילוי במועדון לילה הוא ממש לא משהו שאני מסוגלת לעשות.
אם כך, אנחנו מעדיפות פאבים ודאנס ברים, לא מקומות שקטים חלילה, אבל מקומות שיש בהם מספיק מקומות ישיבה גם בעבור ישישות שכמונו.
בכל פעם שאנחנו יוצאות לבלות בקבוצה של ארבע בנות יש לנו חוק – חלקו הראשון של הלילה, עד סביבות השעה אחת לפנות בוקר, מוקדש לבנות בלבד.
אנחנו שותות על הבר או סביב שלחן, צוחקות כמו ילדות ונהנות מאוד מבילוי יוםכיף אישי שלנו.
אחרי זמן מה, אנחנו מתחילות לשלוח מבטים לגברברי העיר ומתפזרות כל אחת לדרכה (אם אם תרצו, לדירתו של הצייד התורן… )
כיף להיות רווקה בעיר הזאת, כיף מאוד..