קייק ביוון

חתירה ביוון – מאי 2007 – יומן מסע

יום ראשון

טיסות לקוס במזרח הים האגאי-אזור הדודקנס.
הכרות והתארגנות.
הרכב הקבוצה:
יורם סלע, עמיר נדל, אריק גינזבורג, עופר שמואל פלד, נעים סייג, ערן שמואלי, אורי בן-יהודה, גלעד ק, עומר זינגר, הדס פלדמן.

מקרא

שני גריאטרים בהתהוות-60+.
שלושה קשישים בהתהוות-50+.
שלושה מתבגרים-30+ עם נסיון בהתהוות.
מדריך אחד רציני.
מדריכה אחת לא רצינית בעליל:"אני מה איכפת לי,אני לא אחראית"

שלב א' – חלוקת ציוד

קיבלתי משוט "וורנר" משוכלל:"זה יקל את העומס על הכתפיים"
חצאית ריד:"תבדקו שאין יותר מדי חורים"
קייק אקספלורר HV חדש,אדום. לא ראיתי אותו כי הקיאקים
בנקודת ההתחלה בקלימנוס.

יום שני

8:00 במוניות לנמל המעבורות במאסטיחרי.
מגיעים לנמל,מי חסר? יורם.
הוא מגיע אחרי חצי שעה במונית ספיישל, מדדה בנחת וכל הציוד תלוי עליו.(יש תמונות).
עומר נשמע ממלמל:"ואני עשיתי מאמצים למצוא לו מקום בטיסה…."
חוצים את המיצר לעיר Potia בקלימנוס ושם מחכים לנו מספר קיאקים. מיד קלטתי קייק חדש אדום אשר יש לו חור אחד בחתימת קרל ואחד בחתימת ד"ר קובי שדה. כלומר-חור שני מרופא.
עומר מצמיד לי משאבה ואני נפעם מגודל האחריות .
יוצאים לדרך. המסלול הוא הקפת קלימנוס ולרוס נגד כוון השעון בשבעה ימים.
עומר נושא נאום בשבח האיטיות והזהירות ומסיים ב-:"…ותזהרו מהמעבורות".
מתחילים לחתור בסירות קיאקים ואחרי זמן קצר אני מרגיש איך המים שגאו בקוק-פיט מתחילים ללחך לי אברים שפעם היו חיוניים ועדיין רגישים. הבנתי שהמשאבה היא לא בשביל כולם.
המשוט המשוכלל התברר כלא מחזיק מים ואני נגרר בסוף,חובט במים ביאוש ומחליף סגנונות חתירה- גלנטי,יורי,שגיא,אבנר. כלום. איפה רתם כשצריך אותה.
הים חלק,הרוח קלילה. לפחות על קרל The weather man אפשר לסמוך.
עצירה ראשונה ב-Vathi –כפר קטן ושקט לארוחת צהרים. המפרץ מקסים והתיירים המועטים שומרים על השקט בגרמנית.
ממשיכים לחתור בסירות קיאקים בנופים הסלעיים עד ל-Palionisos Bay ונוחתים על חוף שומם לחנית לילה. שומעים רק את פעמוני העיזים על ההר ומריחים את הזעתר המרווה והקורנית שגדלים בשפע על המדרונות.
מקימים אוהלים בצ'יק-צ'ק ורק אריק מתבונן בערמת הברזנט שלפניו במבט פילוסופי תוהה. בשלב זה הוא הבין שאוהל ל-4 ,הכוונה לצות הקמה של 4 רומנים וצריך לדאוג לטופס 4 עד האיכלוס.
מארגנים ארוחת ערב עם השקיעה ולי קשה לכלוא את עצמת החויה. לא נותר אלא להיאנח אנחות אוי-ויי יהודיות בעצמת מחלקה פנימית.

יום שלישי

פרוק זריז של האהלים. אריק מארגן צוות אד-הוק.
כל אחד מזנק אל תוך קייק וממשיכים לחתור בין המפרצים המסווגים בין מקסים למדהים. המים הצלולים צבעם כחול עד כחול עמוק.
מגיעים למפרץ לארוחת צהרים. בהר נפערה מערה קארסטית ענקית שתקרתה קרסה והיא משמשת מטפסי צוקים לאימונים. המערות אופיניות לאיים ולסלע הגיר. רבות מהן מערות נטיפים.
אחרי הארוחה מתכוננים ל-10 ק"מ חציה מול הרוח לאי לרוס.
עומר מכנס אותנו ביציאה מהמפרץ ונושא נאום בנוסח-"הו היוצאים לקרב,הקיסר שלכם מברך אתכם….."
הוא מדגיש את גודל המשימה ואת חשיבות החתירה בסירת קייק במצב זה במבנה מכונס ומסיים ב-"…ותזהרו מהמעבורות."
הדס צוחקת צחוק מדרדר סלעים ואומרת:"אני מה אכפת לי. אני לא אחראית"
מתחילים לחתור. המתח ניכר על הפנים המאומצות ובכל נעיצת משוט במים.
בינתיים הרוח שככה,המעבורות לא באו והדולפינים הציגו מופע מרהיב של קפיצות מחוץ למים.
בדרך החלפתי משוט עם הדס והבנתי שעדיף Landale קינטי על וורנר אורטופדי. עכשיו תור הדס לקלל.
תוך פחות משעתיים הגענו ל-Pandeli באי לרוס. הכפר עם תחנות הרוח והמבצר על ההר. הספקנו לשתות Frape (אייס קפה) בטברנה של הדייגים ולעלות במוניות למבצר לראות את הנוף לפני השקיעה.
ארוחת ערב יוונית עם מוזיקה בטברנה ולילה במלון סמוך.

יום רביעי

בוקר עולה על המפרץ. בים וברציף הדייגים הפעילות רבה. סירות יוצאות ונכנסות. רשתות נפרסות ונאספות. השלל לא רב. הים היווני כבר אינו משופע בדגה. אחד הדיגים אמר לי באכזבה:"No fis today ".
אחרי ארוחת בוקר קלה על המרפסת הצופה אל המפרץ כל אחד מאכלס קייק ויוצאים לדרך. חותרים מ-Pandeli ל-Agya Marina . למעשה מקיפים את שלוחת האי למפרץ הבא כשהמבצר צופה עלינו מלמעלה. מגיעים לאיה מרינה ויורדים לחוף לסיור קצר וקפה. מולנו נכנסת יכטה עם צוות מצ'כיה. סוכם שהכי יפה היא המדריכה.
בלי להעליב Ladies ,יש למועדון שלנו לאן להתפתח.
המשכנו לצפון לרוס בים חלק שרק קרל יכול לסדר עד למפרץ Parteni שלחופו כפרון בשם Pizouri . שם מצאנו את "המסעדה שבקצה היקום" עם האוכל הכי טעים לדעת כולם. האנחות שנשמעו היו בתחום הלא מוסרי. למועדון שלנו יש לאן להתפתח גם בתחום המיקום.
משם המשכנו מול הרוח (רמז לבאות) ל-Archangelos ,אי קטן ורומנטי.
צפינו בשקיעה משגעת וניצלנו (הזקנים) את חולשת הרגע של הדס וסחטנו ממנה הסכמה שפה היא מתחתנת."תארגנו הכל, אני אבוא ושהקייטרינג יהיה כשר". תומר שים לב. אל תגיד לא ידעתי.
על האי מבנה נטוש ומרפסת ששימשו כמסעדה. אספנן שולחנות וכיסאות מתפוררים וערכנו ארוחת ערב כמיטב כשרונו של עומר-אורז משופר,סלט, שעועית וכו'. כמה לגימות אוזו והשמחה הייתה מושלמת.

יום חמישי

הזריחה הייתה מקסימה. בדיוק מול פתח האהל. פתאום היגיע ערפל והרוח התגברה(קרל התחיל לפשל).
יצאנו לדרך בחשש שלא התממש. הים היה גלי אך אפשר חתירה למשייטי קייק מנוסים כמונו בצמוד לצוקים
מה שנתן תצוגה גיאולוגית מרהיבה(מערות קארסטיות אמרתי לכם!!! אבן גיר!!!) הערפל יצר אוירת מסתורין-"אנאבלי מים ערפלי".
בצהרים הגענו ל-Lakki . מקום עם הרבה הסטוריה ממלחמת העולם השניה-בסיס צוללות איטלקי, מוסוליני,בנינים עם ארכיטקטורה איטלקית,אך לנו הייתה משימה מוגדרת: מסעדה שלGiros (חירוס-שוארמה). שוב מקום לא מוסרי. המנה הראשונה-Porke Or chicken הייתה בבחינת המשחק המקדים. המנה השנייה- Chicken or Porke הייתה הדבר העיקרי אך לשלישית ה-Replay לא היה לנו כוח,לכן הלכנו לאכול גלידה. עומר מסביר שאוכל זה יותר טוב מסקס מבחינת מספר הפעמים ביום, משך הזמן וההיבט האחורי כשזה יוצא. תבינו אותו,הוא לא היה בבית שבועיים.
פה המקום לתת קרדיט לנעים סייג שהתנדב להיות גזבר ורץ אחרינו עם הקופה:"איפה לשלם? איפה לשלם?". האם מישהו חשב שחתירת קיאקים היא העיקר במסע שכזה?.
אחרי הקפה המשכנו ל-xerockambo בים שעלה, רוח שהתגברה וה-Chicken & the Porke מנסים לצאת החוצה. רק הפיתה החזיקה אותם במקום.
הגענו לקסרו… ונחתנו מול Aloni-Taverna (מסעדת הגורן). התמקמנו אצל מריה והתכוננו לארוחת הערב כאילו לא היו Giros כלל.
נסיים את היום בכמה ציטוטים מובחרים:
יורם "אריק נוחר כל הלילה אפילו אחרי שהוא מתעורר,עד שהוא נכנס לתוך קייק"
יורם:"אני מדבר כל הזמן עד שאני נכנס לתוך קייק"
ערן:"יורם לא שומע באוזן אחת ובשנייה הוא לא מקשיב"

יום שישי

בבוקר רוח עננים ותחזית לגשם (שוב קרל).
עזבנו את לרוס וחצינו מרחק קצר לקלימנוס. חתרנו בקיאקים לאורך הצוקים והתצוגה הגיאלוגית נמשכה עד למפרץ Emborius (תלכיד,אמרתי לכם!! קונגלומרט!)
בדרך ראינו המון כלובי דגים המאוכלסים בלברק ודניס,מה שמעיד שוב על כמות הדגה הטבעית בים האגאי.
בטברנה המקומית אכלנו מוסקה (במלרע) לפי המלצת המלצר והגשם התגבר. פה ושם טפטף מהגג לתוך הצלחות.
אחרי האוכל טיפוס קצר על ההר לראות את הנוף,לחלץ עצמות והמשך חתירה ל-Telendos . המוסקה (במלרע) עלתה לי ב-Force 7 .איזה טעות. למה לא הסתפקתי בלחם יבש או חטיף אנרגיה. ניסיתי כל דרך להתגבר על הצרבת.
החל בעצות מחברים:"תשתה הרבה מים".
המשך בתרופות עממיות-שקדים:"תלעס היטב".
וכלה בתרופה של ד"ר קובי- Losec .
בטלנדוס ארוחת ערב אצל ג'ורג' ואשתו כאילו לא הייתה מוסקה (במלרע) וצרבת כלל.
אגב מי שיזדמן לשם ויכנס לשרותים יראה תמונה של הדס או מישהי מאד דומה לה אך פחות לבושה תלויה על הקיר. לדעתי היו צריכים לתלות אותה בחוץ.

יום שבת

בוקר חורפי. רוח צפונית עזה לאורך המיצר. כולם בתזזית של מעילים,כובעים וחששות.
כאן כבר התבססה תרועת היציאה לדרך בכל בוקר:"איפה אריק?!!!".
אריק מגיע בחיוך בישני ומסביר בחוש הומור בריטי למה אחר. זה בד"כ קשור לעופר שכנו לתא (חדר) ולמערכת היחסים שנרקמה ביניהם מהיום הראשון.
התחלקנו לשתי קבוצות. האחת אתגרית עם עומר שיצאה להקיף את טלנדוס נגד הרוח למרות הצפי לים סוער והשנייה הגריאטרית: יורם,עמיר,אריק ושני מטפלים-ערן והדס, שתחתור עם הרוח עד למפרץ סמוך שנקבע כנקודת מפגש.
האתגריים נעלמו חיש קל מעבר לפינה ואנו הגריאטריים לקחנו את הרוח והתכוננו לגלוש מעדנות עד לפינה הנגדית.
הדס(אני מה אכפת לי…) התחילה לחלק פקודות בצעקות (מכשירי השמיעה לא פועלים ברטיבות) :
"עמיר אל תתרחק! תתקרב אלי!"
"עוד יותר!!!" (עכשיו היא מבקשת את קרבתו של ה-Dirty old man ).
"יורם,שמאלה".
"אריק,ימינה!".
"ערן,יותר חזק!".
"נו,נו,עוד,עוד,כן,כן,טוב,תמשיכו!".
זה נשמע כמו סקס קבוצתי.
אני נשבע ששמעתי אותה ממלמלת:"…איפה תומר כשצריך אותו".
תוך זמן קצר ראינו את נקודת המפגש והמשבים נרגעו קצת. ממול נמצא אי קטן בשם-Kyriaki ומישהו(?) היציע שנקיף אותו. יעני,הקפת מיני טלנדוס במקום לחכות על החוף.
יצאנו להקפה ובאותו זמן הרוח (בלי להתייעץ) שינתה כוון למזרחית עזה וכשסימנו להקיף קיבלנו אותה "על הפנים".
צריך היה לעבור 1500 מ' ברוח נגדית. ההערכות נעו בין Force-8.5 ל-120 קמ"ש. תלוי מי הגוזמאי. המשוטים ממש נחטפו מהידיים. גייסנו תעצומות נפש ויכולת שנרכשה בימי חמישי אצל רותם ושגיא וחתרנו כל עוד נפשנו בנו.
להזכירכם,זו הקבוצה הגריאטרית עם המדריכה-"אני מה אכפת לי…"
חתרנו בעוז כשאריק,להפתעת כולם,מוביל, אבל אז הוא עשה כמעשה אשת לוט והסתכל אחורה. היא הפכה לנציב מלח והוא התהפך למי מלח.
הדס וערן,המטפלים,החלו ל"הציל" את אריק. אציין רק שנצפו שם תפיסות,חיבוקים ושליחת ידיים שחיים רמון הורשע על פחות מזה.
בסופו של דבר,אריק ישב בקייק ללא חצאית וללא אגו גברי ואילו הדס חייכה חיוך של כפה אדומה שבלעה את הזאב.
הגענו לחוף מבטחים,לבשנו בגדים יבשים,פתחנו שולחן לארוחת הבוקר וישבנו לספר סיפורי גבורה. או אז היגיע s.m.s מעומר והסתבר שהאתגריים נבהלו מהבריזה,עגנו בחוף הראשון,ישבו בבית קפה ודברו על נשיהם וטפם כמו חבורת פולניות. (הם שתו תה. יש תמונות).
כאן זכתה חבורת הקשוחים האמיתית לשם- "הקבוצה האתגריאטרית", כלומר לא אלטע קאקערס אלא אלטע קיאקערס.
הייתם צריכים לראות את תגובתו של אריק כשהוא שמע על קייק שהתהפך. לא סתם קייק אלא קייק עם עופר -:"יש!!!!!".
יותר לא המשכנו והתמקמנו במלון הראשון שהיציע מקלחות חמות ותקינות.
עוד יום אחד יא-מניאק.

יום שמיני ואחרון

קמנו ליום יפה ושקט. קרל חזר לעצמו ויצאנו ללג האחרון באקספדיציה.
קבלנו Swell מתון מאחור ורוח קלה בפנים-חלומו של כל אלטע קיאקער והמשכנו לאורך הצוקים של דרום ומזרח קלימנוס.
בצהרים הגענו לאחר שייט קיאקים רגוע למפרץ "הזקנה".היא תמיד יושבת על כסא לבושה שחורים וצופה אל הים. אולי מחכה לאהובה הדייג שלא שב לחוף לפני שנים רבות.
בכפר יש מוזיאון ימי שהוא יוזמה של איש אחד,אמודאי ושולה ספוגים שהקים משהו ראוי לביקור. לטעמי זה אחד השיאים של הטיול.
אכלנו שוב ממטעמי הטברנה המקומית והתכוננו לצאת לקטע האחרון.
זה הרגע לתת קרדיטים לחברי לחתירה שספקו הרבה תוכן וענין:
ליורם שבלעדיו היינו צוחקים הרבה פחות.
לאריק-ארכיטקטורה והקמת אוהלים.
לעופר-Touch אמנותי-כל הדרך אסף מצופי רשתות וקישט את המצלמה.
לנעים-ביולוגיה וגזברות-"איפה לשלם?"
לערן-תובנות מהמשתלה ועזר לזקן.
לאורי-הוא בעיקר שתק. למה במקום לעשן לא דיברת כמו כמה אחרים?.
לגלעד-שרותים משפטיים ושמירה.-ישן כל הלילות על החוף חבוק עם קייק.
לעומר-לוגיסטיקה,סבלנות,איתור מסעדות שוות ואלכוהול.
ולבסוף,האחת והיחידה-הדס: ש.ת.ל-שרותי תשומת לב.
יורם הגדיר זאת ברגע של חולשה:"הדס נותנת לכל אחד הרגשה שהוא מיוחד"
צוחקת צחוק סייסמי מכל בדיחה של מילואימניקים ומצב רוחה תמיד מצוין (בתנאי שהתקבל ה-s.m.s של הבוקר מתומר).
זהו. עוד כמה לחיצות על כפות המשוט ואנו שוב ב-Potia .
לא נותר אלא לצטט את הפולניה אחרי שבנה האחרון סיים את הפקולטה לרפואה:
"עכשיו אפשר למות בשקט"
שלכם-עמיר נדל. (נ.ב יש עוד מקום בטיול לאלסקה?).