חתירה בקיאקים היא הזדמנות נפלאה לתרגל התנסות בלקיחת אחריות, בהובלה והנהגה במיוחד עבור מי שבד"כ לא מזוהה עם התפקיד הזה במשפחה.
בד"כ כל אחד מבני המשפחה לוקח על עצמו (או מקבל) "תפקיד" שאותו הוא רגיל "למלא" – יש מי שבד"כ "מחליט" , יש מי שבד"כ נענה או מתפשר , יש את הילד ש"מושך אנרגיה" מבין האחים, וכזה שנכנס לנעלי ה"אחראי", לפעמים יש ילד שנהוג לכנות "סנדוויץ" שמתחרה אל מקומו.
כדי לא לקבע התנהגויות ולאפשר לכל חבר במשפחה לבטא צדדים אחרים באישיותו, כדאי מדי פעם להחליט ש"שוברים את הכללים". אחד ההזדמנויות שניתן לשלב דינמיקה כזאת ביחד עם חוויה מהנה ביותר היא – שייט קיאקים.
עוד לפני שמגיעים לאתר הקיאקים , כדאי להשקיע מחשבה איך להתחלק לצוותים ומי יקבל את תפקיד המוביל של הקיאק . כדאי לעודד ולדרבן לתפקיד זה את הילד שבד"כ תופס את עצמו כחסר ביטחון או זה שנוטה לקטר, להתפנק או דווקא זה שבד"כ זוכה לפחות התייחסות.
ההורה או הבן זוג שמתלווה לאותו ילד בקיאק מתאמן בתרגיל לא פחות חשוב – לשחרר שליטה, לבטוח בילד באמת ולהעניק לו תשומת לב מרבית וייחודית.
בין אם הילד לא התנסה מעולם בקיאקים ובין אם הוא זקוק למעט רענון נסו לבקש בלי שהילד ישמע מאיש צוות הקיאקים שייתן מיוזמתו הנחיות בסיסיות איך לחתור ולהתנהג אם קיאקים. חשוב שהילד לא יקבל שום תחושה שאתם לא בוטחים בו או מפקפקים ביכולתו. כמו כן הילד רגיל לקבל הוראות מכם וכאן אתם רוצים חוקי משחק אחרים – שרק הוא ייתן הוראות. הדרכה מגורם "ניטרלי" תאפשר לו ללמוד את העקרונות ומה שיצא לו בפועל , אם זה תזרמו.
בקיאקים זוגיים מי שיושב מאחור הוא המנווט , וזה שיושב מקדימה נותן את הקצב וכיוון החתירה. תנו לילד לבחור היכן מתאים לו לשבת , להחליט לאן חותרים, מתי נחים ומי בצוות נח, אם מה/מי מתנגשים וממה נזהרים.
חתירה בקיאקים בירדן במסלול המשפחתי אינה מסוכנת כלל וגם בד"כ לא קשה במיוחד היות והמים זורמים ומקלים על החתירה לכן זהו מסלול נוח באמת לילדים והסיכוי להצליח במשימה רב. בזמן החתירה או השייט בקיאקים ניתן לקשור שיחה קצת שונה ממה שרגילים בשגרת היום יום. זו הזדמנות לדבר על דברים מבלי נוכחות שאר חברי המשפחה – זמן איכות נפלא.
לילד יש הזדמנות לקחת אחריות על הקיאק ועל ההתנהלות בו – אם יחתור נכון תגיעו לאן שאתם רוצים, אם ינהל אתכם כצוות חותרים ותחתרו בסנכרון הוא יראה שאתם מתקדמים הרבה יותר טוב, שליטה בכלי מרשים כמו קיאק נותנת לכשעצמה תחושת סיפוק וגאווה. חשוב לאפשר היווצרות "תקלות" כמו התהפכות , התנגשות בדופן וכדומה על מנת שהילד ייקח אחריות ויפתח יכולת תכנון, אסטרטגיה וחיזוי מצבים.
התגרות מצד בן משפחה מקיאק אחר תאפשר לכם להודיע שוב במילים כי אתם "בידיים טובות" – קצת גאוות "יחידה" , קצת חיזוק תחושת ה"ביחד ננצח".
ולסיום חשוב להימנע מהתנצחויות, הטפות נוסח "אמרתי לך לעשות כך…" וממש להתאפק לא לשחרר פקודות. זכרו שבחוויית הקיאקים הזאת בחרתם להשתחרר לרגע מערכים כמו – להגיע ראשונים, לחתור באופן מושלם, לא להתהפך ולהצטיין.
קיבלתם במקום זה – הזדמנות לזמן רוגע ופרטי עם הילד, נתתם לעצמכם אפשרות לגלות בכם צדדים אחרים ואפשרתם לו להתאמן ולהתנסות במנהיגות ושאתם גאים בכל תוצאה.