נדמה שבשנים האחרונות כמעט אין מי שלא עלה על קייקים לצורכי נופש או ספורט. הסירה הדקה והמהירה עשתה לה נפשות רבות בקרב ציבור שוחרי הבריאות שכן החתירה על קייקים מפתחת את השרירים ומסייעת לפיתוח סיבולת לב – ריאה.
אולם רק חלק קטן מחובבי קייקים מכיר את ההיסטוריה העשירה של הסירות הקטנות.
על פי מחקרים ארכיאולוגים שנערכו בארצות הצפון מקורן של סירות קייקים הינו בשבטים אסקימוסים שחיו בערבות אלסקה ובמישורי הקרח של גרנלנד הקפואה.
קייקים שימשו אותם לדייג ולצייד ועל מנת לשפר את יכולת השרידות שלהם בקור העז הם נאלצו לשפר את הסירה ללא הרף עד שהגיעו ממש לדרגת אומנות בכל הקשור לבניית קייקים ותפעולם.
הבסיס לקייקים הראשונים היו גזעי עץ שנחתכו לרוחבם. חותרי קייקים התיישבו על גזעי העץ כשרגליהם פשוקות משני הצדדים וחתרו במים באמצעות ענפים שנקרו בדרכם. לאחר כמה מפגשים לא נעימים עם המים הקפואים של הים הצפוני ניסו האסקימוסים למצוא פתרון שישפר את יציבותו של הקייק.
הם החלו לגלף את חלקו הפנימי של גזע העץ כך שאדם בוגר יוכל להשתחל לתוכו בנוחות יחסית וכמובן שהדבר סייע מאוד ליציבותם של הסירות קייקים על פני המים. כמו כן, מכיוון שבין היתר קייקים שימשו לפעילויות צייד שבהן יש למהירות חשיבות מכרעת, נמצא פתרון שסייע לשבטים הקדומים להגביר משמעותית את מהירות החתירה ע"ג קייקים.
הם פיתחו קייקים זוגיים שנבנו מגזעי עצים ארוכים יחסית וכך, בהתבסס על כוחם של שני חותרים, יכלו הקייקים להגיע למהירויות גבוהות יחסית ולסייע לציידים להשיג כלב ים מדושן או פינגווין חסר מזל לארוחת הערב…
אחת מהבעיות הקשות ביותר של הקייקים הראשונים הייתה עמידותם הנמוכה יחסית בפני חדירות מים, ולא אחת מצאו עצמם הדייגים או הצידיים הקדומים מרוקנים מי ים קפואים מתוך המושבים המגולפים.
על מנת לפתור את הבעיה החלו האסקימואיים לצפות קייקים בשכבה עורות של כלבי ים ותוך כדי מעשה הם גילו שציפוי העור מסייע לא רק בעמידות הקייקים בפני המים אלא הוא גם גורם לקייקים להחליק על פני המים במהירות רבה עוד יותר.
כך במרוצת הדורות שיכללו האסקימוסים את הקייקים והפכו את אותן סירות הקטנות למכונות שייט מהירות ומתוחכמות. למעשה, עד עצם היום הזה הקייקים המובילים בדגמיהם ברחבי העולם מבוססים על העיצובים והחומרים שפיתחו השבטים הקדומים של צפון אמריקה עוד לפני אלפי שנים.