אין ספק שהתקדמותו של האדם הנאור בשלבי האבולוציה העמיסה על מוחו המון נתונים וקושיות הדורשות פתרון.
זה ידוע שפעם החיים היו מאד פשוטים. ואם בכלל היו צצות בעיות- תמיד היה איזה אליל, הממונה על סוג בעיות, והוא הוא היה מטפל בבעיה שהתעוררה, לרוב לשביעות רצון הנזקק לשירותי האליל או האלילה.
ככל שהעולם התפתח, גדל העומס שהוטל על מוחו של ה"הומו ספיינס", האדם החושב, גם אם הוא עשה עצמו חושב וגם אם חשב למראית עין.
המרחקים לאורכם האדם צעד פחתו והלכו, וכלי הרכב למיניהם החליפו את הרגליים. הרגל שוב לא שמשה ככלי תעבורה נוח, זמין וזול.
מאז שהסתיים הצורך להשתמש באיזמל, כדי לעבור מכיתה לכיתה, שהרי לחצוב אותיות באבן הייתה עבודה לא קלה בכיתות בית הספר היסודי המוקדמות, והוכנסה הנוצה לשימוש, ואחריה העט הנובע, העיפרון, העט הכדורי ולבסוף המקלדת, שכל שהיא דרשה מהכותב הוא ניצול ציפורן אחת או כריות אצבעות, במקרה של כתיבה מהירה, העומס שהוטל על חגורת הכתפיים הלך ופחת, וכנ"ל על הזרוע , האמה, פרק כף היד והאצבעות.
אמנם היה צורך לאדם במעט כוח בגפיים העליונות, כמו לתמוך במצח, שבגלל משקל המוח נוטה לצנוח קדימה, אך ללא ספק שהיה פְחַת מדאיג בכוחות שנדרשו מחגורת הכתפיים, וכך חלה ההתנוונות.
כשהייתי בגדנ"ע בשנות השישים- יכלנו להחזיק מעל הראש את הרובה הצ'כי שעה ארוכה ביום חם, והיום אני מניח שהצעירים יתקשו לעמוד במטלה זו.
וכאן אנחנו מגיעים לספורט חתירת קיאקים.
קיאקים אינם נעים בכוחות עצמם. זה ברור. לא תזוזו- לא יזוזו. תנועת קיאקים קדימה (יוצא מן הכלל היא כפר בלום ודומיו, ששם הזרם של הירדן הודף את הקיאק במורד המים השוצפים) תלויה בעיקר בנו. המשוט התקוע בין כפות הידיים הוא האון המקדם את החותר.
אין ספק שאותן הידיים, וחגורות הכתפיים של האדם המודרני, שחתמו על מסמכים או הרימו מזלג/ כף/ כפית, עם התקרובת, כשהן בקיאקים, מחוייבות להפעיל כוח, כדי להישאר עם החֵברֵה החותרים בים או בכינרת, או אפילו באלסקה, לשם חותרים אהוד ממועדון אופטימיסט והדס המדריכה הראשית, להגיע עם קבוצת חותרים מהמועדון.
יש לזכור כ החתירה בים, במסגרת חיזוק חגורת הכתפיים וחיזוק הזרועות, האמות והלפיתה של כף היד (ועוצמת לפיתה זו, וזה ידועה, מונעת ממלאך המוות לקחת את לופת המשוט בטרם עת), נעשית באוויר של הים, וידוע כי אוויר דהים הישראלי מרפאת אדם וגם חבלות גוף ונפש.
ידוע כי אין חתירה אמיתית בנויה על חגורת הכתפיים. יש כאלו שבאים לחתור בשביל חגורה זו בלבד, ואינם מעלים כלל על דעתם כי החתירה המאומצת דורשת גם הפעלת שרירי גב, שרירי העכוז והאגן ואפילו שרירי ירך ושוק, שלא לומר כפות רגליים. הייתי אומר שחתירת קיאקים דומה לשחיית חתירה, בלי הצורך לטבול במים הקרים של הים בימי החורף. אין ספק שחתירת קיאקים מהווה פעילות גופנית מעולה לפיתוח הגוף, וחגורת הכתפיים, הידיים ושרירי הגב, והיא בין הטובות ביותר שישנן על מדף פיתוח סיבולת לב ריאה והגפיים העליונות ושרירים התומכים ביציבות עמוד השדרה. אתם צריכים לראות את מיקי, את סטיב, את איריס בקיאק הנפלא שלה, איך הדופק שלהם עובר את ה 178, בזמן חתירת קיאקים תחרותית למרחק בינוני. אין ספק שחגורת הכתפיים המתפתחת, בייחוד אצל זיו, גרמה לו, ולאחרים, לצמצם בחור או שניים את החגורה המחזיקה את המכנסיים במקומם.
כשחגורת הכתפיים איתנה, הראש מונח במקומו, ומחשבות האדם החותר מנותבות בכיוון הנכון, הטוב. אתם יכולים לראותם יוצאים מהים, אחרי החתירה, הגם שגופם רועד בימים הקרים, על פניהם מרוח חיוך של אושר. חיוכו של הספן הקדום, נטול הדאגות בהגיעו לחוף מבטחים. שוב חצינו עוד ים ביום זה, אומרים הם איש איש בלבו, ופונים לעיסוקיהם, מרוצים משיפור היציבה וחיזוק השרירים הטבעתיים בזכות חתירת קיאקים מתישה.
אם עדיין לא חשבתם על פעילות נפלאה זו, למה אתם מחכים?